אני לא טקסט

אני לא טקסט

אני אין-סוף טקסטים שגרים בתוכי, שגורים בפי, נעים במוחי, זוחלים בין איבריי, שיחות שלמות בין הרגל לכף היד הלשון והאגן.

כשהייתי בת 17 עשיתי אודישן בריקוד כדי להתקבל לשנת שירות שעסקה באמנויות

הימים היו ימים שלקראת בגרות במתמטיקה בתוך משפחה בה סדר העדיפויות מאוד ברור

מתמטיקה קודם.

וכך קרה שהגעתי לאודישן, איך לומר, לא ממש מוכנה 

באדיבות הבוחנות התבקשתי אם כך…לרקוד את החומר למבחן, פונקציות משפטים גיאומטריים - בבקשה.

אני לא זוכרת מה בדיוק עשיתי שם, אבל נראה לי ששם התחיל הדיאלוג שלי בין גוף לטקסט.

אני לא טקסט אני לגמרי גוף, אותו הגוף שיצר את המילה, שיצא ממנו קול, ובו ברגע הזה - כונן שתי שפות מקבילות, דיבור ותנועה. רובד נוסף, שמזמין לחגיגה עוד מלא אפשרויות. ואת הפשט הדרש הזה אני כמובן לא המצאתי, ואפשר להדגים אותו באופן פשוט כשאומרים :

אני שונאת אותך (לב)

אשמח לשמוע יותר ( סתימת אוזניים)

תמשיך (עצור)

וביחסים האלו לא רק הגוף משפיע על הטקסט, זה עובד גם בכיוון ההפוך. כמו מה תרגישו אם אתחיל לומר ש "תרשו לי לומר אני קצת מתרגש הייתי איש צבא 27 שנים" או "הצבי ישראל על במותיך חלל" או "יזכור", "או של נעליך מעל רגליך" אבל גם "hit me baby one more time"  או "מזלטוב", או "בשעה טובה", או "אויאויאוי" וגם "איך מגיעים לכיכר החתולות?". "את יכולה להוריד את הזבל?" הגוף הזה לא צף בתוך ריק, הוא נע ונד בתוך בריכה של טקסטים, מילים.

מילים וגוף אנחנו, גוף ומילים שנקשרות זו בזו יחד עם אברי גופנו. והתנועות כמו מוסיפות אותיות ויוצרות הקשרים חדשים. מפגש מחודש שמצמיח משמעויות חדשות שלבד לא הגוף ולא המילים היו יכולים.

עוד בזמן השנת שירות, אני זוכרת שהיה לי איזה עניין בהמצאה שהיא מכונה שמקליטה מחשבות. מי יודע מה חשבתי אז, ולמה היה צריך להקליט זאת, אבל כבר אז סימנתי את הגוף כשק של מילים

היום אני רקדנית ויוצרת. סגנון הריקוד החביב עלי הוא אלתור, זה אומר שאני רקדנית שרוקדת תנועות שלא תוכננו מראש, על לפי מה שקורה ברגע, הסאונד שלידי, הרהיטים שסביבי, העולם שבתוכי ומחוצה לי.

במסגרת לימודיי התבקשתי פעם לרשום מהו מנגנון האלתור שלי, מה אני עושה כשאני מאלתרת.

שם הבנתי שיותר מכל הפעולה הזו נדמית לי כאיזשהו רישום, דיבור או כתיבה. אסוציאטיבית או בהירה למדי. וכמו בכל טקסט, יש פסיקים ונקודות, סימני קריאה, אינטונציה, סאב טקסט וסגנון.

אני לא טקסט אבל, כיוצרת צעירה, מתברר לי יותר ויותר שבכל יצירותיי הגופן-יות יש כזה.

אשמח לשתף אתכם בכמה מהן ולתאר כאן אפשרויות שונות לשימוש בטקסט ותנועה כמופע פרפורמנס.